-
サマリー
あらすじ・解説
שאלה: כשהרב אמר "תִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל צַעֲרָם וּקְלוֹנָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" וכו' הוא לא יכול להענישם עד כלה כי הם קרובים ואז כאבם של ישראל הוא הכאב שלו.1)לא הבנתי את הקשר לסיבה ומסובב, בגלל שהוא לא מעניש עד כלה אזי הכאב שלנו הוא שלו?2)למה הכאב שלו גדול משלנו?3)איך יש בכלל לה' כאב?תשובה:1)אין שום קשר של סיבה ומסובב, הוא לא מעניש עד כלה כי הכאב שלנו הוא הכאב שלו.2)הכאב שלו גדול משלנו בוודאי כי הוא רואה את שורש המציאות ואנחנו רואים רק את הכאב בפועל.3)הביטוי כאב אלוהי פירושו עיכוב השפע האלוהי בגלל חוסר שלמותם של ישראל.כָּךְ הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם שְׁאֵר בָּשָׂר אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמוֹת כְּלוּלוֹת יַחַד, יֵשׁ בָּזֶה חֵלֶק זֶה וּבָזֶה חֵלֶק זֶה, כלומר אנחנו לא סתם קרובי משפחה כי אנחנו שייכים לאותה האומה ויש לנו אותם אבות, יש לנו גם אותן נשמות, התניא אומר שכל ישראל הם נשמה אחת בגופים מחולקים, וּלְכָךְ אֵינוֹ דּוֹמֶה מְרֻבִּים הָעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה כמו מעטים העושים את המצוה, כאשר הוא חסר מצווה, המצווה חסרה לי [ספרא בחקותי פרק ב], וְכָל זֶה מִפְּנֵי כְּלָלוּתָם. וּלְכָךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה [ברכות מ"ז:] עַל הַנִּמְנֶה מֵעֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲפִלּוּ מֵאָה בָּאִים אַחֲרָיו, מְקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם,כאן נשאלת השאלה למה דווקא מאה? מֵאָה מַמָּשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָעֲשָׂרָה הֵם כְּלוּלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ,עשרה מישראל הם בעצם מאה הֲרֵי הֵם עֶשֶׂר פְּעָמִים עֲשָׂרָה – הֵם מֵאָה, הוּא יֵשׁ לוֹ שְׂכַר מֵאָה. כיוון שהיה מהעשרה הראשונים, אפילו יבואו מאה אחרים זה לא לוקח את המאה שלו וְכֵן מִטַּעַם זֶה יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה [שבועות, ל"ט.], יש הלכה שישראל ערבים זה לזה יש לנו גם הנהגות שנענשים אחד על השני מִפְּנֵי שֶׁמַּמָּשׁ יֵשׁ בְּכָל אֶחָד חֵלֶק אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, וּכְשֶׁחוֹטֵא הָאֶחָד פּוֹגֵם עַצְמוֹ וּפוֹגֵם חֵלֶק אֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ בּוֹ, נִמְצָא מִצַּד הַחֵלֶק הַהוּא חֲבֵרוֹ עָרֵב עָלָיו, אִם כֵּן הֵם שְׁאֵר זֶה עִם [זֶה].וּלְכָך רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת חָפֵץ בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חִבֵרוֹ, וְעֵינוֹ טוֹבָה עַל טוֹבַת חֲבֵרוֹ, וְכְבוֹדוֹ יִהְיֶה חָבִיב עָלָיו כְּשֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא – הוּא מַמָּשׁ.כלומר זה לא שאני צריך להתגבר על עצמי כדי לטפל במישהו אחר, אני האחר הוא גם אני ומִטַּעם זֶה נִצְטַוִּינוּ [ויקרא י"ט, י"ח] "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְרָאוּי שֶׁיִּרְצֶה בְּכַשְׁרוּת חֲבֵרוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל וְלֹא יִרְצֶה בּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה בִּגְנוּתוֹ וְלֹא בְּצַעֲרֵנוּ, מִטַּעַם הַקֻּרְבָה, אַף הוּא לֹא יִרְצֶה בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ וְלֹא בְּצַעֲרוֹ וְלֹא בְּקִלְקוּלוֹ, וְיֵרַע לוֹ מִמֶּנּוּ כְּאִלּוּ הוּא מַמָּשׁ הָיָה שָׁרוּי בְּאוֹתוֹ צַעַר, אוֹ בְּאוֹתָהּ טוֹבָה.זה מסביר גם למה מיתת צדיקים מכפרת, אחד עשה עברה והצדיק מת זה מכפר, כי הצדיק אוהב את כולם , אז הוא כולם.הה' - לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ.זוֹ מִדָּה אַחֶרֶת, ...