חשבתן פעם על הפרדוקס המוזר הזה -

מצד אחד הפחד ממה יחשבו עליי, ומהצד השני הפחד שלא יחשבו עליי בכלל?

אסנת עמבר, בעלת מותג התכשיטים They Dream הביאה איתה לשיחה שלנו את הפרדוקס הזה - שאני לא מפסיקה לחשוב עליו.

מצד אחד, אנחנו כל כך מפחדות ממה שאחרים יגידו עלינו – איך אנחנו נראות, איך אנחנו נשמעות, האם אנחנו מעניינות. מצד שני, יש גם פחד עמוק לא פחות: שלא ישימו לב אלינו בכלל. שלא נהיה נוכחות.

השיחה עם אסנת הרגישה כמו מראה. דיברנו על הרגעים שבהם הקול הפנימי אומר לנו: "מי אני בכלל?" – ועל איך בדיוק באותו הזמן, חלק אחר בתוכנו זקוק להכרה, מחפש אישור, רוצה להרגיש משמעותי.

דיברנו על כמה עמוק הצורך להשתייך, על הקול של החברה שמכתיב איך אמור להיראות מסלול של הצלחה, על איך הפחד מכישלון יכול לשתק ואיך דווקא שם נמצא השער ליצירתיות ולגדילה.

אסנת משתפת בכנות על הדרך שלה – איך היא צמחה מתוך המקומות שבהם לא הרגישה מספיק, איך היא בנתה את הקול שלה למרות ואולי דווקא בגלל הפחדים, ואיך היא למדה למדוד הצלחה אחרת. יש לה דרך מיוחדת לנסח מחשבות שהרבה מאיתנו חוות, אבל אולי לא העזנו לשים עליהן אצבע.

הפרק הזה הוא תזכורת לכל מי שמתמודדת עם הקולות בראש שאומרים לה "זה לא מספיק טוב", "למי אכפת בכלל?", "אולי עדיף לוותר". כי אולי השאלה האמיתית היא לא אם אחרים רואים אותנו – אלא אם אנחנו מוכנות לראות את עצמנו.

🎧 מוזמנות להאזין ולחשוב איתנו בקול.

לאתר של המותג של אסנת עמבר They Dream >>>

לאינסטגרם של אסנת עמבר They Dream >>>

עריכה: שני גלבע

ישבתי עם עדי, גיסתי היקרה, למפגש של לבבות פועמים. במשך שעה התמסרנו לשיחה על ספר הילדים הראשון שלה, "רגש מתחפש", אבל כמו שקורה בשיחות אמיתיות, מצאנו את עצמנו נוגעות בהרבה יותר - בחיים, בפגיעות, בקשיים ובתקווה.

עדי שיתפה איתי את דרכה הייחודית בעולם החינוך והטיפול. היא סיפרה כיצד תמיד היה חשוב לה להרגיש חיבור אמיתי למה שהיא לומדת ועושה. המסע שלה, שכלל לימודי פסיכולוגיה, חינוך ופסיכותרפיה הוליסטית, הוביל אותה בסופו של דבר לגן מונטסורי, שם התגלה בפניה עולם קסום של אמון בילדים והקשבה אמיתית לצרכיהם.

הקשבתי בהתרגשות כשעדי סיפרה כיצד נולד רעיון הספר - מתוך עבודה עם ילדים שהתקשו לזהות את הרגשות שמתחפשים לכעס. היא תיארה רגע של הארה, כשמצאה את עצמה אומרת למטופלת: "זה כאילו שהרגשות שלך פשוט מתחפשים לכעס". המטאפורה הזו התגלגלה לסיפור על ילדה בשם אביב ועל קיפוד חכם, שעוזר לה לגלות את הרגשות האמיתיים שמסתתרים מאחורי הכעס - אכזבה, תסכול וקנאה.

כששאלתי על בחירת הקיפוד כדמות מרכזית בספר, היא שיתפה: "אני מרגישה שאני הרבה פעמים קיפודה רצינית, מתוחכמת, שאני מרגישה את הרכות שלי, והדבר הכי אוטומטי שאני מצליחה לעשות הרבה פעמים, זה לקדרר ולשלוף קוצים."

היו רגעים בשיחה שמצאתי את עצמי נסחפת לתוך עולמה של עדי, מתרגשת מהאופן שבו היא מדברת על הערך של הרחבת המנעד הרגשי אצל ילדים. כשסיפרה על המנטרות שנולדו באופן אינטואיטיבי בעבודתה - "אני לא הרגש שלי", "כל הרגשות עוברים", "מותר להרגיש הכל" - הרגשתי איך גם אני מתחברת לחכמה הפשוטה והעמוקה שבהן.

בסוף השיחה, דיברנו על קמפיין ההדסטארט החדש שלה, ואני רוצה שכמה שיותר אנשים יכירו את היצירה המיוחדת הזו. לא רק בגלל המסרים החשובים שהיא נושאת, אלא גם בגלל הלב הענק של היוצרת שמאחוריה.

תהנו!!! תשתפו והכי הכי חשוב -תתמכו!

לתמיכה בהדסטארט >>

"אישה חזקה צריכה להיות נעימה. אישה מצליחה צריכה להיות צנועה. אישה שיודעת מה היא רוצה צריכה להיות... שקטה?"

בפרק חדש ומרתק של ג'וסיטוק, אירחתי את מור כספי, מטפלת רגשית וביבליותרפיסטית, לשיחה על הקול הנשי מהבטים חברתיים, תרבותיים, אבולוציונים ועוד. ויחד אנחנו חושפות את אחד הפרדוקסים הכי כואבים בחיים של כל אישה - הפער בין מי שאנחנו לבין מה שהחברה מצפה מאיתנו להיות.

שיתפנו סיפורים אמיתיים ואינטימיים על הרגעים שבהם הבנו שהדרך להצלחה, להגשמה ולאהבה עוברת דרך מציאת הקול האותנטי שלנו - גם כשהוא רועד, גם כשהוא שונה, וגם כשהוא מפחיד אחרים.

בשיחה הזו תגלי:

• למה דווקא הקול הנשי נתפס כמסוכן בחברה (רמז: זה מגיע עד למיתולוגיה היוונית)
• איך להשתחרר מהצורך המתמיד להיות "הבת הטובה"
• טכניקה פשוטה ועוצמתית להשתיק את המבקר הפנימי
• ולמה הפחדים הכי גדולים שלנו הם בדיוק המקום שממנו צומחת העוצמה האמיתית שלנו

זו שיחה סופר רגישה ועמוקה על הדרך חזרה אל עצמנו, אל הקול האותנטי שלנו, אל האמת שכל אחת מאיתנו היא מתנה ייחודית לעולם - בדיוק כמו שהיא.

לאינסטגרם של מור כספי >>>

ואת - רוצה להשמיע את הקול שלכן? רוצה פודקאסט משלך?

הצטרפי לתוכנית הליווי שלנו כאן >>>

עריכה: שני גלבע

הפרק הזה מיוחד עבורי, כי הפעם אני משוחחת עם מי שנמצאת מאחורי הקלעים של הפודקאסט שלי בזמן האחרון – שני גלבוע, העורכת שלJuicy Talk ושל עוד עשרות פודקאסטים מדהימים.

היחודיות של שני היא שהיא לא רק עורכת, היא גם שותפה לדרך, כזו שמבינה בדיוק איך ללטש את התוכן שלי בלי לאבד את האותנטיות.

דיברנו על איך התחברנו, איך זה לעבוד עם עורכת שיודעת לקרוא אותך בין השורות, ולמה בכלל צריך עריכה לפודקאסטים.

נגענו גם בפחדים מהתקדמות הטכנולוגיה והכניסה של AI לעולם התוכן – האם בקרוב כבר לא נצטרך עורכים אנושיים, או שדווקא עכשיו חשוב יותר מתמיד לשמור על הדיוק האנושי?

ואם אתן שוקלות להתחיל פודקאסט, או כבר בעשייה אבל מרגישות שהעריכה היא צוואר בקבוק – הפרק הזה לגמרי בשבילכן.

📢האזנה נעימה, ואל תשכחו לספר לי בתגובות – מה החלק הכי משמעותי עבורכן בפרק?

את הפרק המיוחד הזה הקלטתי עם אור שלום, טרנדולוגית שמתמחה בצרכנות ומביאה איתה תובנות מרתקות על העתיד של עולם העסקים. רציתי שנתמקד במיוחד בכלכלה של שיתופי פעולה.

אור מסבירה איך הצרכנים של היום מחפשים הרבה יותר משירות או מוצר - הם רוצים חיבור אמיתי, שקיפות ואותנטיות. דרך הסיפורים והדוגמאות שלה, היא מראה איך שיתופי פעולה נכונים יכולים להוביל להתרחבות עסקית מדהימה ולפתרונות יצירתיים שאף אחד לא היה מגיע אליהם לבד.

מה שהכי הדליק אותי בשיחה היה שאור מצליחה לקחת את הרעיון המופשט של "שיתופי פעולה" ולהפוך אותו למשהו מעשי ומוחשי. היא חולקת איתנו עקרונות ברורים - איך מזהים את השותפים הנכונים, איך בונים תהליך שעובד, ואיך שומרים על השקיפות לאורך כל הדרך.

בעולם שמשתנה בקצב מסחרר, השיחה הזו מגיעה בדיוק בזמן. אור מראה לנו איך אפשר לא רק להתמודד עם השינויים, אלא להפוך אותם להזדמנויות אמיתיות לצמיחה. היא מדברת על איך לחשוב אחרת על חיבורים עסקיים, ואיך ליצור ערך משותף שהוא הרבה יותר גדול מסכום חלקיו.

זה פרק שחובה להאזין לו אם אתן רוצות להבין איך נראה העתיד של עשיית עסקים, ואיך אפשר לא רק לשרוד אלא לשגשג בעידן החדש הזה. תמצאו כאן תובנות מעשיות, השראה, וכלים שתוכלו ליישם כבר מחר בבוקר.

אני מזמינה אתכן להאזין, לשתף, ולספר לי מה לקחתם מהשיחה המיוחדת הזו. תהנו!

--------

לאינסטגרם של ⁠אור >>> ⁠

לניוזלטר של אור - ⁠קפיצה לעתיד >>>

עריכה:שני גלבע

איזה כיף לי לשתף אתכן בפרק שהקלטתי עם ליאור רותם גורדון ולי-אור סלע - שתי נשים מדהימות שהחיבור ביניהן יצר את "היברידיות". הן לא רק מדברות על שיתופי פעולה וחיבורים אנושיים - הן מדגימות סוג חדש של מנהיגות שמבוססת על אותנטיות, שקיפות ואומץ להיות פגיעות.

היברידיות”, הן מביאות גישה חדשנית ומרעננת לעולם הקהילות הדיגיטליות. הן משלבות את העומק של הנחיית קבוצות מסורתית עם ההבנה של המרחב הדיגיטלי, ומלמדות איך להוביל קהילות בדרך שיוצרת חיבורים אמיתיים גם מעבר למסך. זו בדיוק הסיבה שרציתי להיפגש איתן - להבין איך אפשר להיות מנהיגים אותנטיים בעידן הדיגיטלי.

בשיחה שלנו, הן חולקות תובנות עמוקות על המנהיגות החדשה שהעולם צריך היום - כזו שלא מפחדת להודות כשהיא לא יודעת, שמשתפת בתהליכי קבלת החלטות, ושיודעת ליצור מרחב שבו כל אחד יכול להביא את עצמו. הן מדברות בכנות על האתגרים בדרך ועל הכוח שיש בשותפות אמיתית.

איך לוקחים את הקסם של מפגש פנים מול פנים ומתרגמים אותו למרחב הדיגיטלי? איך יוצרים מרחב שמאפשר אותנטיות ופגיעות? איך מובילים בעידן הדיגיטלי בצורה אנושית ומחברת? ואיך בונים קהילה שהיא הרבה יותר מסתם קבוצה בפייסבוק?

בפרק הזה תמצאו אוצר של תובנות מקצועיות על בניית קהילות, לצד שיחה כנה ואותנטית על האתגרים של נשים בעולם העסקי, על החשיבות של תמיכה הדדית, ועל איך אפשר להצליח בלי לוותר על מי שאנחנו.

אני מזמינה אתכן להאזין לשיחה הזאת שהיא לא פחות משיעור בחיבור אנושי אמיתי, בשותפות, ובאומץ להיות מי שאנחנו. תהנו!!

המסע שלי עם דימוי גוף, אוכל, וקבלה עצמית התחיל הרבה לפני שהבנתי כמה הוא מהותי בחיי. כילדה גבוהה מהרגיל, תמיד הרגשתי "שונה". הסביבה הגיבה בהערות על איך שאני נראית, על הבגדים שלי, ועל "איך דברים אמורים להיות". המשפטים הקטנים ששמעתי, כמו "את לא צריכה את זה," ליוו אותי שנים רבות, מבלי שהבנתי את השפעתם על הדרך שבה ראיתי את עצמי ואת הגוף שלי.

שנים רבות עסקתי בשינוי אידאל היופי – ניסיתי לשנות את העולם שמחוץ לי. אבל היום אני מבינה שהשינוי האמיתי חייב להתחיל מבפנים. כשאנחנו מחוברות לעצמנו, הכל מתחיל להתחבר – דימוי גוף, מערכות היחסים שלנו, והמסרים שאנחנו בוחרות להעביר הלאה.

את שרי גל רוזנבלום, פסיכולוגית מלאת חוכמה ורגישות, הכרתי כשהשתתפה בקורס "פודקאסט משלך", שם התחברנו כמובן סביב השיח על נשיות ודימוי גוף. שרי הקימה את הפודקאסט שלה ״בחזרה לבסיס - הורות בעיניים טובות״, וכאן היא מתארחת אצלי ב"ג'וסיטוק".

אחת המתנות הגדולות שקיבלתי במרחב הפודקאסט היא האפשרות לקיים בדיוק את השיח שאני זקוקה לו ברגע נתון . שרי לימדה אותי על משולש ההתקשרות בין הורה, ילד ואוכל וזה היה ממש סשן טיפולי בשבילי! (ותודה על זה שרי!)

אין על הרגעים שבהם הנקודות מתחברות – כשפתאום ברור איך כל החלקים במסע שלנו מתכנסים למקום הנכון.

אני מזמינה אותך להצטרף אליי, להקשיב, ולראות איך גם אצלך הכל יכול להתחבר – מבפנים. 🍒

לאינסטגרם של שרי גל רוזנבלום >>>

לפודקאסט ״בחזרה לבסיס״ >>>

עריכה: שני גלבע

את עמית פגשתי לראשונה במפגש חיבורים, הוא היה הגבר היחיד. מה שהיה מעניין במיוחד זה שזה בכלל לא הפריע לו. הוא פשוט מתעניין בעולמות תוכן האלו ואין לו שום בעיה עם זה שהוא הגבר היחיד במרחבים האלו.

עמית מסטצ'קין מתעסק באוכל, קולינריה וקיימות, אבל ברור שזה הרבה יותר מזה. היחסים שלנו עם האוכל שאנחנו אוכלים, היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים סביב אוכל.

הפתיע כמה שחשבתי שאני יודעת, וכמה יש עוד ללמוד!!! זה פרק שגרם לי לעצור ולחשוב על איך אני חיה – על הקצב שלי, על הבחירות שלי, על איך אני יכולה לעבוד פחות, לבשל יותר, לחסוך במקום הנכון ולאפשר לעצמי את מה שהכי מדויק לי.

עמית מביא גישה מעוררת השראה על צמצום בזבוז מזון, אבל זה הרבה מעבר לזה: הוא מדבר על מערכות יחסים שאנחנו בונים דרך אוכל, על איך צבעים בצלחת יכולים לשנות את מצב הרוח, ואפילו על איך נוכל למצוא רגעי שקט בתוך הכאוס של החיים המהירים.

בפרק הזה, דיברנו על החיבור בין צרכים, ערכים ותשומת לב – בין מה שנמצא במקרר למה שנמצא בלב. בעיניי, זה לא רק פרק על אוכל, אלא על איך ליצור חיים מלאים ומשמעותיים מתוך הדברים הכי פשוטים ושל הימיום של החיים.

אני מזמינה אתכם להקשיב ולהתחבר לתובנות של עמית, ואולי גם לעצמכן...

לאינסטגרם של עמית מסטצ׳קין >>>